Chidushei R. Chaim HaLevi Chametz uMatzah 1 – חידושי ר' חיים הלוי חמץ ומצה א‏ – Mishneh Torah

רמב״ם

פירוש

(א) כל האוכל כזית חמץ בפסח, מתחילת ליל חמישה עשר עד סוף יום אחד ועשרים בניסן, במזיד, חייב כרת, שנאמר ״כי כל אוכל חמץ ונכרתה״ (שמות י״ב:ט״ו), בשוגג, חייב קרבן חטאת קבועה. אחד האוכל ואחד הממחה ושותה: (ב) החמץ בפסח אסור בהנייה, שנאמר ״ולא^א יאכל חמץ״ (שמות י״ג:ג׳), לא יהיה^ב בו היתר אכילה. והמניח חמץ ברשותו בפסח, אף על פי שלא אכלו, עובר בשני לאוין, שנאמר ״לא יראה לך שאור בכל גבולך״ (שמות י״ג:ז׳), ונאמר ״שאור לא ימצא בבתיכם״ (שמות י״ב:י״ט). ואיסור החמץ ואיסור השאור שבו מחמצין^ג אחד הוא: (ג) אינו לוקה משום לא ייראה ולא יימצא אלא אם כן קנה חמץ בפסח, או חימצו, כדי שיעשה^ד מעשה. אבל אם היה לו חמץ קודם הפסח, ובא הפסח ולא ביערו, אלא הניחו ברשותו, אף על פי שעבר על שני לאוין, אינו לוקה מן התורה, מפני שלא עשה מעשה, ומכין אותו מכת מרדות: (ד) חמץ שעבר עליו הפסח אסור בהנייה לעולם. ודבר זה קנס^ה מדברי סופרים, מפני שעבר על בל ייראה ובל יימצא אסרוהו, ואפילו הניחו בשגגה או באונס, כדי שלא יניח אדם חמץ ברשותו^ו עד^ז שייהנה בו אחר הפסח: (ה) חמץ שנתערב בדבר אחר בפסח^ח, בין במינו בין שלא במינו, הרי זה אוסר בכל שהוא. וחמץ של ישראל שעבר עליו הפסח, אף על פי שהוא אסור בהנייה, אם נתערב בין במינו בין שלא במינו הרי זה מותר לאכלו אחר הפסח, שלא קנסו ואסרו אלא בחמץ עצמו, אבל התערובת מותרת באכילה לאחר הפסח: (ו) אין חייבין כרת אלא על אכילת עצמו של חמץ, אבל עירוב חמץ, כגון כותח הבבלי ושיכר המדי וכל הדומה להן מדברים שהחמץ מעורב בהן, אם אכלן בפסח, לוקה ואין בו כרת, שנאמר ״כל מחמצת לא תאכלו״ (שמות י״ב:כ׳). במה דברים אמורים, בשאכל כזית חמץ בתוך התערובת בכדי אכילת שלש ביצים, הוא שלוקה מן התורה, אבל אם אין בתערובת כזית בכדי אכילת שלש ביצים, אף על פי שאסור לו לאכול, אם אכל אינו לוקה אלא^ט מכת מרדות: (ז) האוכל מן החמץ עצמו בפסח כל שהוא, הרי זה אסור מן התורה, שנאמר ״לא יאכל חמץ^י״ (שמות י״ג:ג׳). ואף על פי כן אינו חייב כרת או קרבן אלא על כשיעור, שהוא כזית. והאוכל פחות מכזית במזיד, מכין אותו מכת מרדות: (ח) אסור לאכול חמץ ביום ארבעה עשר מחצות היום ולמעלה, שהוא מתחילת שעה שביעית ביום. וכל האוכל בזמן זה^יא, לוקה מן התורה, שנאמר ״לא תאכל עליו חמץ״ (דברים ט״ז:ג׳), כלומר על קרבן הפסח. כך למדו מפי השמועה בפירוש דבר זה, לא תאכל חמץ משעה שראויה לשחיטת הפסח שהיא^יב בין הערבים, והוא חצי היום: (ט) ואסרו חכמים לאכול חמץ מתחילת שעה שישית, כדי שלא יגע באיסור תורה. ומתחילת שעה שישית יהיה החמץ אסור באכילה ובהנייה,⁠^יג שעה שישית מדברי סופרים, ושאר היום משביעית ומעלה מן התורה:
שעה חמישית אין אוכלין בה חמץ, גזירה משום יום המעונן, שמא יטעה בין חמישית ושישית^יד. ואינו אסור בהנייה בשעה חמישית, לפיכך תולין בה התרומה^טו ולחם תודה וכיוצא בהן מחמץ שהוא קודש, לא אוכלין ולא שורפין, עד שתגיע שעה שישית שורפין^טז הכל: (י) הא למדת שמותר לאכול חמץ ביום ארבעה עשר עד סוף שעה רביעית, ואין אוכלין בשעה חמישית אבל^יז נהנין בו, והאוכל בשעה שישית מכין אותו מכת מרדות, והאוכל מתחילת שעה שביעית לוקה:רמב"ם מדויק, מהדורת הרב יצחק שילת (ירושלים, תשפ"א) עם תיקונים, כל הזכויות על המהדורה הדיגיטלית שמורות לעל־התורה. למבוא למהדורה לחצו כאן.
ספר זמנים מוקדש לזכר נשמת מורינו ורבינו הרב אהרן ליכטנשטיין זצ"ל
מאחד מתלמידיו

הערות

^א ב1: לא. וכך ד (גם פ, ק). [בכתוב כבפנים, אך לפעמים משמיט רבנו וי״ו החיבור בציטוט, וכ״ה לקמן הל׳ ז׳].

^ב ב1: יהא. וכך ד (גם פ, ק).

^ג ב2-1: מחמיצין. וכך ד.

^ד בד׳ (גם פ) נוסף: בו. וכן לקמן. תוספת מיותרת.

^ה בד׳ (גם פ, ק) נוסף: הוא. אך בכתבי⁠־היד לית.

^ו בד׳ (גם פ) נוסף: בפסח. ואין בכך צורך.

^ז ד (גם פ, ק): כדי. אך בלשון רבנו ׳עד׳ משמש גם במשמעות: כדי (בהשפעת הערבית).

^ח ד (גם פ): תוך הפסח. שינוי לשון שלא לצורך.

^ט בד׳ (גם פ) נוסף: מכין אותו. ואין בכך צורך.

^י בד׳ לית. העיקר חסר מן הספר.

^יא בב1: הזה. וכך ד (גם פ).

^יב ב2-1: שהוא. וכך ד (גם פ, ק).

^יג בד׳ (גם פ) נוסף: כל. ואין בכך צורך.

^יד ב1: לשישית. ד (גם פ): לששית.

^טו ד (גם פ, ק): תרומה. וכך היה בב1, ותוקן כבפנים.

^טז ד (גם פ): ושורפין. אך ייתכן שכוונת נוסח הפנים ששורפין לכתחילה לפני שתגיע שעה שישית, ע׳ ׳כסף משנה׳.

^יז ב2: אלא.

E/ע

הערותNotes

(ג) אינו לוקה משום לא יראה ולא ימצא אלא אם כן קנה חמץ בפסח או חמצו כדי שיעשה בו מעשה, אבל אם היה לו חמץ קודם הפסח ובא הפסח ולא ביערו אלא הניחו ברשותו אע״פ שעבר על שני לאוין אינו לוקה מן התורה מפני שלא עשה בה מעשה עכ״ל. וכבר הקשו דאיך לוקה כלל על לאוי דלא יראה ולא ימצא, והרי בפסחים דף צ״ה [ע״א] מבואר להדיא דלאוי דלא יראה ולא ימצא הויין לאו הניתק לעשה דתשביתו, וקשה על הרמב״ם שפסק דבקונה חמץ בפסח דהוי מעשה לוקה, וצ״ע.
ונראה בזה, דהנה הגרע״א הקשה על הטור שכתב דלר׳ יהודה דחמץ מצותו בשריפה אפרו מותר כדין כל הנשרפין דאפרן מותר, ולרבנן דהשבתתו בכל דבר אפרו אסור כדין הנקברין, והקשה על זה הגרע״א דלפי מה שכתבו התוס׳ דהא דנשרפין אפרן מותר ונקברין אפרן אסור הוא משום דנשרפין איכא מצוה בשריפתן וע״כ הוי נעשית מצותן, משא״כ נקברין דליכא שום מצוה בקבורתן ורק משום תקלה ולא הוי נעשית מצותן, וא״כ בחמץ דגם אם השבתתו בכל דבר הלא איכא מצוה דתשביתו א״כ הא צריך להיות לכו״ע אפרן מותר. ונראה דלא דמי המצוה של תשביתו דהשבתתו בכל דבר למצות שריפה, דמצות תשביתו בשארי השבתות הוי עיקר המצוה שלא יהא להבעלים חמץ, משא״כ אם מצותו בשריפה הוי מצוה שחייל בהחפצא של החמץ דחלה בו דין שריפה, ולענין היתר דנעשית מצותו בעינן דוקא שיהא נעשית מצותו בהחפצא אז ניתר החפץ, ולא כשהבעלים קיימו מצוה דרמיא עלייהו יהא ניתר בזה החפצא, וע״כ שפיר מחלק הטור בין השבתתו בכל דבר ובין שריפה, דאם השבתתו בכל דבר רק הבעלים קיימו מצוה שאין להם חמץ, וע״כ לא הותר האפר, משא״כ אם מצותו בשריפה דנעשה המצוה בהחפצא והוי נעשית מצותו ע״כ הותר האפר.
ולפ״ז הרי מיושבים היטב דברי הרמב״ם דלוקין על לאוי דלא יראה ולא ימצא, דהטעם דלא חשוב לאו הניתק לעשה צ״ל דהוא משום דס״ל דהך תשביתו עיקרו הוא איסור עשה שלא יהא לו חמץ והוי כמו כל דברים האסורין בעשה ולא תעשה דלא הוי ניתק לעשה, וא״כ לא שייך זאת אלא אם נימא דהשבתתו בכל דבר, וכמו שנתבאר דלמ״ד השבתתו בכל דבר עיקר הקרא דתשביתו הוא שלא יהא להם חמץ, משא״כ אם נימא דמצותו בשריפה א״כ הויא מצוה הנעשית בגוף החפץ, ואז פשיטא דהוי ניתק לעשה כמו שריפת נותר וכדומה. ואפילו אם נימא דגם לדידיה נכלל בהך דתשביתו איסורא שלא יהא להם חמץ, אבל חיוב השריפה שבחמץ הא פשיטא דהוי מצות עשה כשארי דברים הטעונין שריפה, וכיון דגם זה נכלל בהקרא א״כ פשיטא דמיחשב על ידי זה ניתק לעשה. ולפ״ז הרי ניחא דעת הרמב״ם, דסוגית הגמ׳ בפסחים דף צ״ה שהבאנו הא קיימא אליבא דר׳ יהודה וכמבואר בסוגיא שם, ולר״י דס״ל דמצותו בשריפה פשיטא דהוי ניתק לעשה, משא״כ הרמב״ם דפסק בפ״ג מהל׳ חמץ ומצה דהשבתתו בכל דבר, וא״כ ליכא בהך דתשביתו רק איסור עשה לחוד שלא יהא להם חמץ, ע״כ שפיר פסק דלא הוי ניתק לעשה ולוקין עליו וכמו שנתבאר.בסיוע פרויקט פרידברג לפרסום הגניזה, מפעל משותף של חברת פרידברג לכתבי יד יהודיים (FJMS) ופרויקט פרידברג לפרסום הגניזה (FGP), לע"נ ר' פרץ ב"ר מרדכי יהודה פרידברג ז"ל, נלב"ע י"ד כסלו תשס"ג לפ"ק, תנצב"ה. הונצח ע"י בנו וכלתו, דוב וגיטל חיה פרידברג, טורונטו

הערות

E/ע

הערותNotes

הערות

Rambam

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון